חמש שעות ו-58 דקות של עינויים. יכולתי לעשות את הדרך גם ב-4 שעות ו-58 דקות אך ניסיתי לדחוק את הקץ כמה שרק יכולתי, ומצאתי כל מיני סיבות לעצור. בוואן האשה, שתי הבנות, הבעלים, וחמש נכדות. "טליה, נכון שאת צריכה פיפי?", אני שואל. וחצי שעה אחרי – "דריה, נכון שאת רעבה?". בסוף נגמרו התרוצים. בבררסטו … המשך לקרוא מלאס ווגאס ל-L.A: הדבר החשוב ביותר שקרה לכל קבוצה / מנחם לס